במוניות זו לא בעיה, עולים על מונית ומגיעים. במדריך הזה תמצאו את הדרך הכי נוחה ברכבת.
יש מדי יום רכבות מהירות מדלהי לאגרה, שנוסעות במשך שעתיים-שלוש כל כיוון, והעלויות מתחילות מ-90 רופי (מחלקה כללית, שזה אומר להידחס עם כל ההודים), סליפר (סביבות 180-190 רופי לכיוון), מחלקת CC (סביבות 515 רופי לכיוון) ומחלקה ראשונה שעולה בערך 1000 ומשהו לכיוון.
בדלהי יש שתי תחנות, אחת שנקראת ניו דלהי ריילוואי סטיישן (NDLS) ואחת שנקראת ניזאמודין. כדאי לקנות כרטיסים יום-יומיים לפני ולשים לב לתחנות בדלהי (תחנת יציאה או חזרה). הניו דלהי היא מרחק 1 ק"מ מבית חב"ד, יוצאים מבית חב"ד ופונים ימינה, ואז ישר לתחנה. כרטיסים קונים בקומה השנייה שם, במרכז ייעודי לתיירים. לא להאמין לכל הנוכלים בכניסה לתחנה שיגידו לכם שכרטיס קונים בסוכנות ה"ממשלתית" (של חברים שלהם). רק בתוך התחנה עצמה. הניזאמודין היא מרחק של בערך 10 ק"מ מהמיין בזאר, אבל אפשר לצאת ממנה ריקשה או במטרו לא רחוק משם.
מבחינת לו"ז אני ממליץ לבדוק באתר הרכבות הממשלתי (בגוגל באנגלית "רכבת דלהי לאגרה") או בגוגל מאפס, ולתכנן את המסלול בהתאם כי יש איזה 5-6 רכבות ביום לכל כיוון, ובשעות בעייתיות (רכבות מהירות מאגרה לדלהי יש ב-11:30, 13:50, 17:50 וב-21:30 אם אני זוכר נכון). אני נסעתי בהלוך בסי.סי. זו רכבת שיוצאת ב-6 בבוקר ומגיעה ב-8. הרכבת עצמה קצת מזכירה את רכבת ישראל, וזה די דומה לטיסה: מקבלים מושב מסומן עם השם, עיתון, בקבוק מים, ארוחת בוקר, תה ועוגיות.. הכל ברמה בסיסית אבל סה"כ נחמד. הכי חשוב – יש מזגן מקפיא (כמו ברכבת ישראל). בחזור חזרתי במחלקה הכללית (90 רופי). הישיבה היא לפי מקום פנוי – כשהודי קם רצים לתפוס את המקום שלו. כמובן שזו אחלה הזדמנות להכיר את ההודים מקרוב, פיזית (כולל הילדים שישמחו לשבת לכם על הראש, לשחק לכם בטלפון וכו').
מגיעים לתחנה שנקראת אגרה קנטונמנט. מהתחנה ניתן לקחת ריקשה לטאג' מאהל, 10 דקות נסיעה (100 רופי). אין כניסת רכבים לטאג' מאהל אז צריך ללכת 5 דקות עד לקופות. בקופות ידבק אליכם/ן מדריך מקומי, שילווה אתכם/ן בקניית הכרטיס (1000 רופי לתיירים זרים), ומקבלים גם בקבוק מים וכיסויים לרגליים (כי למקדש עצמו צריך להיכנס עם הכיסויים).
הסיור עצמו לוקח סביבות שעה. במהלך הסיור יגיע צלם מקומי שיבקש לצלם אתכם ולגבות אח"כ 100 רופי לתמונה. אותנו עצבן שהמדריך שיתף פעולה עם העניין (חפר לנו שנקנה מחבר שלו), ובסוף הצלם גם הביא תמונות אחרות מאלה שביקשנו. אני ממליץ לצלם בעצמכם ולהגיד לצלם שישחרר, חבל על הזמן ועל הכסף.
במקדש עצמו אסור לצלם (אבל מלא הודים צילמו). בסיום הסיור, אחרי שיוצאים מהמקום, תגידו למדריך תודה ותנטשו אותו, אחרת הוא יאריך את הסיור (לכל מיני חנויות מזכרות, לנו הרגיש מיותר).בחזרה ניתן ללכת למצודה האדומה ולבייבי טאג', מרחק נסיעה קצר בריקשה. מי שנוסע לאתרים האחרים – יש הנחה בהצגת הכרטיס מהטאג' מאהל.
