בעולם מקביל וללא קורונה הייתי אמור לחגוג עכשיו עם תושבי קראלה (דרום הודו) את פסטיבל האונאם

תקופה זו היתה תור הזהב בהיסטוריה המקומית.

הוא זכה לכבוד רב בממלכתו ונחשב לחכם, ונדיב ביותר. כולם היו מאושרים בממלכה, לא הייתה שום אפליה על רקע קסטה או מעמד, עשירים ועניים טופלו באופן שווה, לא היה פשע ולא שחיתות.

אבל למרבה האירוניה מהאבאלי היה שד, צאצא של האל וישנו.

ובמקום לנהוג כשד, הוא דאג לבני האדם והפך לנערץ.

הוא היה כה חזק, וממלכתו הייתה כה אדירה, עד כי האלים החלו לחשוש שכוחו יהיה מופרז, ועל כן שלחו את וישנו כדי לטפל בו.

וישנו, האל השומר על היקום, מתפעל את העולם באמצעות עשרה גילגולים/עשר דמויות (אווטארים).

הפעם וישנו מופיע מול המלך כגמד בעל 3 רגליים ששמו וואמאנה (Vamana).

המלך הנדיב, שואל את הגמד לרצונו, והגמד מבקש שלוש פיסות אדמה משטח ממלכתו, שעליהם יוכל להניח כל אחת מרגליו.

המלך מסכים, ולפתע הגמד צמח וגדל למימדים מפלצתיים: שתי רגליו כיסו את הממלכה כולה, וראשו הסתיר את השמש והכוכבים.

הגמד ואמאנה שאל את המלך היכן להניח את רגלו השלישית, והמלך הנדיב והאדיב, עמד במילתו, והציע לגמד ואמאנה להניח אותה על ראשו ולקבור אותו באדמה, בכדי שיוכל לעמוד בביטחה.

בקשתו האחרונה של המלך מאהבהלי מהאל וישנו, לפני שנקבר באדמה, הייתה להתיר לו לבקר בממלכתו פעם בשנה, וכך היה.

ואם הסיפור נשמע מוכר, זה בגלל הדימיון לחגי הקציר האחרים בעולם (כדוגמת שבועות)- על שובו בחזרה מהמתים של האל האחראי על הפיריון, ולבישת בגדים לבנים שמסמלים את השפע והנתינה שקיבלנו מהטבע (חג הקציר), כמו גם את הטוהר והנתינה (מעמד הר סיני).

בטבע, הצבע הלבן "לא לוקח לעצמו אנרגיה כמו השחור", אלא מחזיר אותה, ולכן על פי ספר הזוהר – הצבע הלבן מסמל נתינה.

תקופת הקציר במרחב שלנו, אל הבעל (שנקבר ע"י ענת), כמו גם דיוניסוס- חוזרים מהמתים, ומביאים עימם את האביב, ושגשוג החקלאות.

את פניהם מקבלים במוזיקה ומחולות, ובתהלוכות של שוורים (המייצגים את סמליהם- כמו למשל בחטא העגל).

כל שנותר לנו זה להתענג על המרהיב מבין שלושת הפסטיבלים שחווינו בשנה שעברה- פסטיבל ריקוד הנמרים ה-Puli Kali

קישור לפוסט בקבוצה: כאן